כאשר אנחנו מוזמנים לאירוע חגיגי, ממש מיותר, ללא ספק מיותר לא לפעול מראש כאשר הכתובת על הקיר. בואו נגלה איך להתכונן נפשית כדי להימנע מנזק ידוע מראש.
הגישה כדי שלא לעלות במשקל באירוע חגיגי תהיה לא קשורה לספירת קלוריות, להימנעות מפחמימות או מקילומטרים של ריצה. הגישה תהיה מבוססת על שליטה עצמית, על מודעות לטעויות שאנחנו עושים ועל יושרה פנימית.
לשם כך נגדיר שלושה כללים בסיסים:
1. אני אדם בעל יושרה פנימית. ומתוך כך אני עומד בהחלטות שאני מחליט. בטח ובטח כאשר החלטות אלו נוגעות לבריאותי, לאיך אני מרגיש עם עצמי ולמה שאני מקרין לסביבה שלי.
זהו הכלל הבסיסי, הנחת היסוד כדי לעבור תהליכים חיוביים!!!
2. לפני כל ארוחה חגיגית אתכנן מראש מה אני הולך לאכול באירוע. השבוע אני מוזמן לחנוכת בית אצל חברה, אני ממש אוהב את הלחמניות שהיא מכינה ומגישה עם הארוחה, ועוד משהו, היא תמיד מכינה עוגת גבינה שאי אפשר לעמוד בפנייה, אבל עדיין אני רוצה לעבור את הארוחה בשלום ולמחרת להרגיש נעים עם גופי. לכן ההחלטה שלי לארוחת החגיגית תהיה לשים לידי לחמניה אחת, הלחמניה הזאת תלווה אותי לאורך הארוחה, על חצי ממנה אמרח ממרח טונה ועל החצי השני… כבר נראה. בנוסף אוכל דג למנה ראשונה ועוף או בקר למנה השנייה, אבל אוותר על תפוחי אדמה שלא ממש מעניינים אותי אבל אוכל סלט ירקות כמה שבא לי. בסוף הארוחה אני מחליט לאכול פרוסה אחת של עוגת הגבינה יחד עם הקפה. אם אעמוד (ואעמוד!) במה שהחלטתי, בסוף הארוחה אתן לעצמי תפיחת שכם עצמית כי אני מה זה בסדר, אני אדם עם יושרה פנימית שעומד בהחלטותיו הבסיסיות ביותר (כאלה שאם לא אעמוד בהן אף אחד לא ידע ולכן הרבה אנשים מרשים לעצמם לא לעמוד בהן).
לזה אני קורה תהליך חיובי!!!
האלטרנטיבה היא להגיע לחנוכת הבית ללא החלטה, לתקוע כמה לחמניות עם ממרחים שונים, עוד כמה עם הרוטב של העוף שילוו אותו כמה תפוחי אדמה ברוטב שמן זית ולבסוף ממממממממ עוגת הגבינה המפורסמת, שאחרי הפרוסה הראשונה שבלעתי לפני הקפה, תוך כדי המשך שיחה עם חברים אבלע עוד שתי פרוסות. כמובן שלמחרת ארגיש נורא מנופח ולא נעים ואגיד לעצמי, חתיכת אידיוט, בשביל מה עשית את זה.
לזה אני קורה תהליך שלילי.
3. לילה, אני קורא ספר במיטה לפני השינה. הארוחה החגיגית היתה מצוינת וההרגשה הפיזית שלי ממש לא רעה. לפי התוכנית, לקחתי לחמניה אחת ואותה אכלתי במהלך הארוחה, על חצי אחד מרחתי ממרח טונה, נהניתי והמשכתי בארוחה, אכלתי דג, עוף עם סלט ירקות והרטבתי את החצי השני של המצה ברוטב של העוף. ממש שבעתי. אז הגיע העוגה עם הקפה. אכלתי פרוסה אחת, החברה שלי התעלתה על עצמה גם הפעם, בכל פעם העוגה הזו יותר טעימה. המשכנו לדבר… צלחת עם כמה פרוסות עוגת גבינה נשארה מולי ואז…. לא עמדתי בזה ואכלתי פרוסה שנייה. מייד לאחר שזה קרה, עצרתי את עצמי וחשבתי, או קיי, נכון שלא עמדתי בהחלטה הראשונית שלי, אבל זה יכול לקרות. הרי אני רק בן אדם… לכן, אני בוחר להבין שטעיתי ומכאן אני ממשיך בתוכנית המקורית כאילו כלום לא קרה, ואלמד לפעם הבאה להתכונן טוב יותר. למשל, להחליט אחרי פרוסת העוגה הראשונה, לקום מהשולחן ולשבת במקום רחוק מהעוגות, או ללכת לאחד החדרים להשתעשע עם ילדי המשפחה או לעזור לחברה שלי להוריד את הכלים מהשולחן.
לזה אני קורה תהליך חיובי!!!
האלטרנטיבה היא להמשיך להתאבל על אותה פרוסת עוגה מיותרת. זה רק יגרום לשנאה עצמית ולהמשך אכילה, של עוד שתי פרוסות, הרי כבר קלקלתי ומה זה משנה אם אוכל פרוסה או שלושה… התוצאה היא שלמחרת ארגיש מנופח, לא נעים ועם תדמית עצמית אפסית.
לזה אני קורה תהליך שלילי
נקיטת גישה חיובית לאורך כל הדרך, החל מהחלטה על יושרה פנימית (כמובן כל מי שקורא מילים אלו, בעל יושרה פנימית באינסוף תחומים, משפחה, עבודה, מקצוע…, מדובר כאן ביושרה פנימית כלפי עצמנו, כלפי גופנו והחלטותנו הבסיסיות ביותר), בתכנון ההתנהגות בארוחה העתידית ולבסוף בלקיחת אחריות במקרה של אי עמידה בתוכנית, תגרום למניעת עליה במשקל, ולשליטה, כך אנו שולטים באוכל ולא הוא בנו, וכן תסייע ללמוד מהטעיות כדי "לעלות כיתה" בצורת האכילה וההתנהגות שלנו, ומעל הכל נהנה מהרגשה נהדרת של חיוניות.
