כיום שכמעט 70% מהאוכלוסייה בארצות הברית, אירופה וישראל נמצאים במשקל יתר, בדיקת הגורמים למשקל יתר והשמנה נמצאים בחזית ההתעניינות המחקרית. השמנה מורכבת מגורמים סביבתיים וגנטיים. ד"ר נסטור ליפובצקי בודק איזה מהשניים אחראי למגפת ההשמנה?
כלל הבסיס
ברור שתנאי בסיסי לקיום השמנה הינו הכנסה קלורית גבוהה יחסית להוצאה קלורית נמוכה. מצב בו אנחנו אוכלים יותר מהאנרגיה שאנחנו מוציאים יביא לעליה בייצור מספר תאי השומן אצל ילדים. בתקופת הילדות נקבע מספר תאי השומן שילווה אותנו כל החיים (יוצאי דופן הם מבוגרים בעלי השמנת יתר מופרזת שאצלם תאי השומן מסוגלים להתחלק וליצור תאים חדשים) ובעליה בגודל התאים אצל מבוגרים.
כפי שהעולם מתקדם כיום, עם גידול במספר המסכים העומדים מול עינינו; טלוויזיה, מחשב, אייפון, אייפד; וכאלו שעוד יגיעו… אנחנו זזים פחות ופחות והמסך באמצעות פרסומות מתוחכמות גורם לנו לאכול יותר ויותר. כך ש"המסך"לכשעצמו גורם בחלוף הזמן לעוד חלקים מהאוכלוסייה להצטרף למעגל ההשמנה.
האם גורמים אחרים, גנטיים, מעורבים בכל זאת בהתקדמות מגפת ההשמנה בעולם?
הסביבה המודרנית המעודדת אכילה מהירה של כמויות של שומן, סוכרים ומלח והנטייה לפחות תזוזה בגלל מעליות, מכוניות ותרבות האינטרנט, קרויה סביבה אובסוגנית מהמילה Obesity או השמנה, אך העליה המתמדת בקצב ההשמנה בעולם קשורה, לא רק לסביבה האובסוגנית אלא גם לגנטיקה של כל אחד ואחד מאיתנו. לאדם, שבו הגורם הסביבתי, כלומר אוכל וחוסר תזוזה, הינו מרכזי יותר, יהיה קל יותר לרדת במשקל מאשר אדם שבו הגורם הגנטי בעל השפעה גבוהה יותר. יש להבין שקיימת גם השפעה של הסביבה על הגנטיקה של האדם. אדם בעל גנטיקה להשמנה, ישמין בסביבה "אובסוגנית" (סביבה מעודדת השמנה) אך לא ישמין בסביבה לא אובסוגנית (למשל סין מלפני 50 שנה). אפילו בתוך אותה המשפחה השילוב הגנטי-סביבתי של כל אחד ואחד יקבע את הנטייה להשמנה, כך אנחנו שומעים על משפחות שבהן שני ילדים רזים אך השלישי סובל מעודף משקל, למרות שחיים וחונכו בדיוק באותה הסביבה.
הסביבה והחיים הלא פעילים יהיו הגורם הדומיננטי התורם להשמנה באדם הבוגר, אך הגורם הגנטי יהיה בעל השפעה גדולה יותר בילד הצעיר שמפתח השמנה בסביבה אובסוגנית. הטענה הזו מתבססת על כך שהתורשה באה לידי ביטוי הרבה יותר בהשמנה בגיל הצעיר מאשר בהשמנה בגיל המבוגר. במילים אחרות, גנטית סביר להניח שאם לא השמנת בגיל צעיר, לא תשמין בגיל מאוחר יותר. כמובן שאדם שעל פי הגנטיקה שלו לא היה צריך להשמין, אם יאכל עוד ועוד כמויות, בסופו של דבר יצליח גם הוא, להשמין.
הגנים של כל בני האדם זהים ב-99% כך שההבדל הגנטי בין כל בני האדם נובע מ-0.1% מסך הגנים. מבין השונות הזאת נמצאו מאות אפשרויות גנטיות שיכולות להיות קשורות להשמנה אך מביניהם נמצא גן בשם FTOכמועמד מרכזי להשמנה. בתחילת הדרך נמצא FTO קשור למחלת הסוכרת מסוג 2, מאוחר יותר התברר שהקשר האמיתי הוא לא לסוכרת אלה לאינדקס מסת הגוף ((BMI, או במילים אחרות למשקל הגוף. מכיוון שיש קשר הדוק בין השמנה לסוכרת, היה קשה להבחין מה הגורם האמיתי המושפע מהגן.
הגן לא משפיע דווקא על האכילה, אלא על ההוצאה האנרגטית. ההשפעה הינה דרך מערכת העצבים הסימפטטית, מערכת שמשפיעה על האיזון האנרגטי על ידי פרוק שומן וייצור חום.
גן ה-FTO נראה מבטיח מאוד בכל מה שקשור לחקר ההשמנה בשנים הקרובות אך עדיין רב המוסתר על הידוע.
האם יהיה בשנים הקרובות פתרון גנטי להשמנה?
למרות המחקר הגנטי הנרחב, שנים רבות יעברו עד שימצא פיתרון גנטי מוצק לבעיית ההשמנה, ובינתיים טוב יעשה אדם הסובל מעודף משקל אם יעזוב בצד את הסיבות הגנטיות שגורמות להשמנה שכנראה אחריות על כ-40% מההשמנה בעולם ויתרכז ב-60% שקשורים לגורמים אחרים שבשליטה שלנו.
מהם הגורמים הללו?
· אכילת המזון הלא נכון: אוכל מלוח, שמן ומתוק מדי
· ארוחות לא סדירות בשעות לא הגיוניות
· הרגלי בילוי לא נכונים, כלומר הנטייה לצאת עם הילדים למסעדה במקום לעשות פיקניק ולהשאיר את השליטה על איכות המזון בידנו
· חוסר שתיית מים
· חוסר תנועה בכלל ופעילות גופנית בפרט
· חוסר שינה
· הגישה הכללית לגופנו. הגיע הזמן להתחיל להתייחס אליו כנכס שעליו צריך לשמור ולא כמובן מאליו