1. מספר תאי השומן הסופי בגופו של אדם בריא יקבע עד גיל ההתבגרות, ושום דיאטה לא תשנה זאת
תינוק בריא ונורמאלי נולד עם כ- 10 בליון תאי שומן. עד גיל ההתבגרות המוקדמת (15-16), הוא יכפיל את מספר תאי השומן (השמנה היפרפלסטית) בגופו. ככל שילד יעלה יותר במשקל, כך הוא יפתח יותר ויותר תאי שומן חדשים. אם למשל, הוא נושא בעודף של כ – 15 ק"ג, הוא יכול להכיל כ – 75 בליון תאי שומן בגופו.
2. תאי שומן יכולים לגדול פי עשרה מגודלם המקורי
ככל שאוכלים יותר, כך מגדילים יותר את נפחם של תאי השומן הקיימים (השמנה היפורטרופית). עליה גדולה מאוד במשקל (מעל 50 ק"ג) עלולה לגרום למצב שבו תאי השומן יגיעו לגודלם המירבי, יתחלקו ויגדילו משמעותית את מספר תאי השומן גם בגיל מבוגר. אנשים עם השמנת יתר קיצונית יכולים לשאת בגופם כ-200 עד 300 בליון תאי שומן.
ככל שיש יותר תאי שומן בגוף, כך גדלים הסיכויים להשמנה. אמנם אין על כך ביסוס מדעי, אולם ההנחה היא שתאי השומן 'שואפים' להתמלא ולהגדיל את נפחם, ולכן ככל שיש יותר תאי שומן, כך 'קל' יותר למלא את המצבורים. זו כנראה גם אחת הסיבות לכך שאחרי דיאטה, קשה מאוד לשמור על התוצאות לאורך זמן.
3. שילוב סידן ממוצרי חלב בתפריט מאיץ את קצב פירוק תאי השומן בשנים האחרונות הצטברו עבודות שהראו כי תכולה גבוהה של סידן ממוצרי חלב (מעל שלוש מנות מוצרי חלב ביום) בתפריט היומי תורמת להורדה משמעותית של מסת השומן בגוף. ההסבר לכך עדיין לא ברור, אולם לפי אחת התיאוריות, מלבד הסידן, קיימים במוצרי חלב חומרים פעילים נוספים, אשר יחדיו תורמים להגברת פירוק השומן מהתאים.
4. מצבורי תאי השומן באזורים שונים של הגוף מושפעים בעיקר ממין ומגנטיקה
הגנטיקה והמין הם אלה שקובעים באלו אזורים בגוף יהיו לכם מצבורים גדולים יותר של תאי שומן, ובאלו פחות. אצל נשים בגיל הפוריות קיים ריכוז גבוה של תאי השומן באזור המותניים, הישבן והירכיים (מראה 'אגס). הירידה ברמת הורמון האסטרוגן המאפיינת את גיל המנופאוזה גורמת לנשים רבות לפתח השמנה בטנית.
אצל הגבר, ריכוז גבוה של תאי השומן מצוי באזור הבטן ומקבל מראה 'תפוחי'.
אין זה אומר בהכרח שלכל הנשים הסובלות מעודף משקל יש מאפיינים של מראה האגס והגבר מאופיין במראה התפוח.
5. בזמן דיאטה, תאי השומן באזור הבטן 'נשרפים' בקלות רבה יותר מאלה המצויים באגן הירכיים
הסיבה קשורה באינזים בשם ליפאזה, שתפקידו לפרק את השומן שהצטבר ברקמות ולשחרר אותו לדם. באזור הבטן, קיים ריכוז גבוה יותר של אינזים הליפאזה בהשוואה לאגן הירכיים, ולכן בזמן ירידה במשקל, הבטן יורדת ראשונה.
6. להורמון האינסולין תפקיד מכריע ב'הגדלת' נפחם של תאי השומן
להורמון האינסולין, המופרש מהלבלב, תפקיד מכריע בהצטברות השומן בגוף. מבין תפקידיו – להכניס את הסוכר (גלוקוז) מהדם אל התאים. ככל שאנחנו אוכלים יותר פחמימות (מאפים, מזונות מתועשים, עוגות, דגנים), כך עולה רמת הסוכר בדם והלבלב מפריש אינסולין ביתר, כדי 'להתגבר' על מלאכת הכנסת הסוכר לתאים. ככל שאוכלים יותר פחמימות במהלך היום, הפחמימות העודפות תהפוכנה לשומן שנאגר בתאים.
השמנה ביטנית גורמת לתופעה הידועה בשם עמידות או תנגודת לאינסולין – מצב בו האינסולין לא נקלט טוב בתאים. כתוצאה מכך, המעבר של הסוכר אל תוך התאים לא מתבצע בצורה תקינה, האינסולין עצמו מצטבר בזרם הדם. ומאחר שהוא. הורמון המסייע בבניה של מאגר סוכר והשומן בגוף, כך הוא גורם להצטברות של עוד שומן בתאים.
הדרך לצאת ממעגל הקסמים הזה הוא לעלות את אחוזי השריר ולרדת באחוזי השומן. במילים אחרות: פעילות גופנית בשילוב דיאטה.
7. תאי השומן מתחלקים שווה בשווה בגוף לשתי קבוצות: שומן תת עורי ושומן שעוטף את האיברים הפנימיים
השומן הוא אותו שומן, אולם המיקום שלו הוא שקובע האם הוא יסתכם במפגע אסתטי (עניין של טעם – כמובן) או שיש בו גם כדי לסכן את הבריאות. תאי שומן המפרידים את האיברים הפנימיים, הם כמובן מסוכנים ועלולים לגרום לסוכרת ולמחלות לב וכלי דם.
תאי השומן אלו משחררים לדם חומצות שומן חופשיות, שמשפיעות על הלבלב ומעכבות את ייצור האינסולין. הן גם נעות לעבר הכבד, עוברות תהליך של חמצון וגורמות לייצור יתר של גלוקוז (סוכרים) על ידי הכבד. בנוסף גובר ייצור הטריגלצרידים (שומנים). השילוב בין עודף שומן בטני, עמידות לאינסולין ורמה גבוהה של טריגלצרידים מפתחת את התסמונת מטבולית(קבוצה של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם). לאנשים עם תסמונת מטבולית סיכוי של כ- 50 אחוז לפתח סוכרת בעשר השנים הבאות .
8. לאחר אכילה, מפרישים תאי השומן לפטין, הורמון המשדר למוח על תחושת שובע
הלפטין עד לא מזמן נחשב להבטחה הגדולה של תעשיית הדיאטה. מליוני דולרים הוזרמו לפיתוח זריקה, שתכיל את ההורמון, תגביר את רמתו בדם, ותאיץ את תחושת השובע, גם ללא תוספת מיותרת של קלוריות. אלא מה? התברר שכמו שיש עמידות הגוף לאינסולין (ר' סעיף 6 ), כך גם יש אנשים, עם עודף משקל גבוה, שפיתחו תנגודת ללפטין.
במילים אחרות, כשאדם עולה כמה קילוגרמים בודדים, מנגנון הלפטין עובד כצפוי, אולם בעליה גדולה יותר במשקל, המוח אינו מקבל איתות מהלפטין על תחושת השובע ולכן הנטיה היא להמשיך לאכול ולעלות במשקל.
9. מצבורים גדולים או קטנים מדי של תאי שומן פוגעים בפריון
בקשר שבין מצבורי תאי שומן בגופה של האישה לפריון מעורב גם הלפטין. מנגנון המושפע מהקשר בין פריון ללפטין עדיין לא ברור, אולם בשנים האחרונות הצטברו עדויות המראות כי עליה ברמת הלפטין (כאמור מסעיף 8, מופרש מתאי השומן) גורמת לירידה בגיל תחילת הווסת. עליה בקילוגרם אחד עלולה לגרום לירידה בגיל תחילת הווסת בשבועיים. במילים אחרות: רמות הלפטין המהוות מדד למאגר תאי השומן בגוף מאותות להיפותלמוס שבמוח, כי יש מספיק שומן להשגת הריון בריא. בנשים שמנות תתכן הפרעה בתהליך הביוץ. ההפרעה נובעת מתופעת עמידות הרקמות לאינסולין. תופעה זו מלווה בשינויים הורמונליים המונעים מחזורי ביוץ תקינים. אפילו בנשים שמנות שמחזורי הביוץ אצלן תקינים יתכן קושי גדול יותר להשגת הריון מבנשים בעלות משקל תקין.
גם רמות נמוכות של לפטין, מצביעות על המאגרים הדלים בשומן של התאים, מה שעלול לשבש את מחזורי הווסת ולהפריע לתהליך הביוץ, ההכרחי לקליטת הריון.
10. כל קילוגרם עודף המתווסף למשקלכם שווה ערך לכ – 10 כוסות שמן
כדי לצבור בגוף קילוגרם שומן, צריך לצרוך 7700 קלוריות מיותרות. בכף שמן יש 130 קלוריות. חצי כוס שמן מכיל שלוש כפות שמן. מכאן – שקילוגרם אחד שווה ערך ל-10 כוסות שמן.
